החלטה בתיק ת"א 54491/05

המבקשות עותרות לעיכוב ההליכים בתובענה שהגישה המשיבה, נוכח קיום תניית שיפוט זר (ייחודית) בשטר המטען המסדיר, לטענת המבקשות, את היחסים המשפטיים שבין הצדדים.

תמצית העובדות והטענות

המשיבה, היא חברת ביטוח אשר ביטחה את המטען, הגישה תביעת שיבוב נגד המבקשות בגין תגמולי ביטוח ששילמה למבוטחה (מחלבות שטראוס) בשל נזקים שנגרמו למטען קמח ששוגר מאיטליה לישראל. בתובענה נטען כי המבקשות הינן חברת ספנות ו/או שילוח מטענים ו/או הובלות והן שביצעו את השילוח בפועל, לבקשת מבוטחה של המשיבה. ביום 16.11.04 או בסמוך למועד זה, הוטענו על גבי אונייה השייכת למבקשות, 667 שקי קמח לשם העברתם מנמל רוונה לנמל חיפה. דא עקא, משנמסר המטען למבוטח, נסתבר כי מים חדרו למכולה בה אוחסנו שקי הקמח הזיקו לשקים ונוצרה רטיבות אשר פגעה באיכות הקמח. המשיבה, אשר ביטחה כאמור את המטען, שילמה למבוטחה תגמולי ביטוח בסך של 7,537$, הנתבעים מן המבקשות.

לטענת המשיבה, אחראיות המבקשות לנזקיה, בין השאר מאחר והנזק למטען ארע כאשר המטען היה ברשותן של המבקשות או מי מהן ו/או כתוצאה מרשלנותן.

המבקשות עותרות לעיכוב ההליכים. טעמן של המבקשות הינו כי בשטר המטען נכללה תניית שיפוט זר ייחודית, המקנה את הסמכות הייחודית לבית המשפט המוסמך בנאפולי. על כן, יש להורות למשיבה לפנות לערכאה המוסמכת.

המשיבה סבורה כי אין מקום לעיכוב ההליכים, לפי שהתנייה אינה חלה בפרשתנו.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה וכן בתשובה לתגובה, על צרופותיהן, ולאחר ששקלתי היטב את טיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להתקבל. להלן אבאר עיקר הטעמים לכך.

תניית השיפוט

סעיף (b)2 לשטר המטען קובע כדלקמן:

"2. LAW AND JURISDICTION

b)       any provisions under the contract of carriage evidenced by this bill of lading shall be determined by the Court of Naples Italy, to the exclusion of any other Court and Italian law shall apply."

תניות שיפוט זר - כללי

תניית שיפוט יכול שתהא מקבילה ויכול שתהא ייחודית. בעוד שתניית שיפוט מקבילה מקנה סמכות לבית משפט מסויים, בלא שלילת סמכותם של בתי משפט אחרים, הרי שתניית שיפוט ייחודית מעניקה סמכות בלעדית לבית משפט מסויים ואין מלבדו.  ברם, בכל מקרה, נתונה לבית המשפט שבפניו הוגשה התובענה, הסמכות לדון בה אף אם אינו בית המשפט המוסכם לפי תניית השיפוט ונתון לו שיקול הדעת אם לעכב ההליכים שבפניו תוך הפניית הצדדים לבית המשפט המוסכם, אם לאו. עם זאת, על פי רוב נוהג בית המשפט לכבד את תניית השיפוט, לפי שבהיותה חלק מהסכם שבין הצדדים, לא ייתן בית המשפט ידו להפרת הסכמים. מנגד, אם הצביע התובע על טעמים טובים ומיוחדים שלא לאכוף את התנייה, רשאי בית המשפט להימנע מן האכיפה (ראו בין השאר ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Boadstray Company Ltd. , פ"ד נח (2) 465, 475 - 476 ו-480; רע"א 3144/03 אלביט הדמייה רפואית בע"מ נ' Harefuah Servicos de Saude S/C Ltda , פ"ד נז (5) 414, 419. ע"א 5666/94 סנקרי נ' . Julius Blum G.M.B.H , פ"ד נ (4) 73, 77. להלן: פרשת סנקרי ).

הכרעה בסוגיית הייחודיות

בפסיקה נתגבשו כללים אחדים לקביעה אם בתניית שיפוט ייחודית קא עסקינן, אם לאו. הואיל ועניין לנו בתנייה חוזית, נקודת המוצא לפרשנותה, היא לשון התנייה. על כן, אם התנייה כוללת לשון מפורשת ובלתי מסוייגת המעניקה סמכות שיפוט לבית-משפט פלוני תוך שלילת סמכותם של בתי המשפט האחרים, ייטה בית המשפט לפרשה כייחודית; מנגד, במקרה של ספק בנוגע ללשון התנייה ולפרשנות הלשונית, יש לתת את הדעת למטרת ההוראה ולמגמותיה. עת מדובר בתובלה ימית, לא זו בלבד ש"טבעי הוא כי בשטר מטען המנוסח והמודפס על-ידי חברת שיט, השולחת אניותיה לרחבי תבל, תבקש החברה להגן על האינטרסים שלה, ולא תרצה להתדיין בכל נמל אפשרי בו תעגונה אניותיה, אלא תרצה להתדיין במקום הנוח לה" (ע"א 9/79 קרפול נ' הורביץ , פ"ד לד (1) 260, 267 - 268), אלא שקיימא לן צפייה סבירה שתניית שיפוט ייחודית אכן תימצא בשטר מטען ימי (רע"א 4228/97 Empresa Lineas Maritimas Argentinas S.A נ' קונטיננטל חברה לביטוח ימי בע"מ , פ"ד נז(6) 289, 292).

בפרשתנו, דומה כי אין חולק על כך שהתנייה היא תנייה הקובעת סמכות שיפוט ייחודית לבית המשפט בנאפולי, הן על פי לשונה והן על פי מגמתה (ובעניין אחרון זה יוער כי הפסיקה קבעה מעין חזקה חלוטה, אשר כמעט אינה ניתנת לסתירה, לפיה תניית שיפוט הכלולה בשטר מטען - ייחודית היא, בין אם לפי לשונה ובין אם לפי תכליתה. ראו בין השאר בש"א (ת"א) 11390/00, ת"א (ת"א) 99623/00 Air Kazakstan נ' כלל תעופה בע"מ , פ"מ תשס"א (3) 227).

היקף תחולת התנייה

המחלוקת בין בעלות הדין היא בשאלת תחולת התנייה והיקף התפרשותה. ביתר דיוק, נסבה המחלוקת על פרשנות הדיבור provisionהמופיע בה. עמדת המשיבה היא כי הכוונה היא למילה "תנאי". הפועל היוצא מכך הוא שמחלוקת שעניינה תנאי ההובלה הכלולים בשטר המטען, היא זו שתניית השיפוט עוסקת בה. לאמור: ככל שקיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי תנאי ההובלה - תידון מחלוקת זו (והיא בלבד) בפני הערכאה המוסמכת לפי תניית השיפוט. ברם, מחלוקות אחרות, דוגמת זו שבבסיס התובענה, אינה נכללת בתניית השיפוט. על כן, מוסמך כל בית משפט לדון בה. לא זו אף זו. סעיף C2 לשטר המטען, בו נעשה שימוש במונח actions מלמד שהמבקשות היו מודעות למונח actions שמשמעותו היא תובענות ואם חרף זאת בחרו להשתמש במונח אחר, הרי שגילו את דעתן כי הן מתכוונות לשני מונחים שונים.

מנגד, סבורות המבקשות כי לשון התנייה היא לא אחרת מאשר החלתה על כל הוראות או תנאי חוזה ההובלה, והואיל ובסיס התביעה הוא חוזה ההובלה על כל תנאיו, שוב אין לדון בתובענה אלא בפני הערכאה המוסכמת, בית המשפט בנאפולי.

עמדת המשיבה אינה מקובלת עליי בכל הכבוד. אף אם מילולית נכונה היא, אין היא מתיישבת עם הפרשנות התכליתית שיש ליתן לתניית שיפוט זר.

הפרשנות התכליתית מתבססת על לשון הכתוב כנקודת מוצא, אך לא כנקודת סיום. הפרשן חייב להביא בחשבון אף את תכלית ההסדר. תהליך הפרשנות התכליתית נפתח אמנם בניתוח המרכיב הלשוני הקובע את גידרה המותר והאפשרי של הפרשנות. אולם, משנמצא לדידה של המשיבה כי קיימת, ולו לכאורה, יותר מאפשרות פרשנית אחת, יש לפנות למרכיב השני אשר מתמקד בתכלית תניית השיפוט, המשקפת את הערכים, המטרות והאינטרסים אותה נועדה תניית השיפוט להגשים.